משנת 2008, על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, חייב כל מעסיק לבטח את עובדיו בביטוח פנסיוני, כאשר שיעור ההפרשות מתעדכן מעת לעת ועומד מאז ינואר 2017 על 6% משכרו של העובד ו 6.5% על חשבון המעסיק. כמו כן, מחויב המעסיק להפריש על חשבונו סכום של 6% משכר העובד לטובת קרן פיצויים.
מועד תחילת חובת ההפרשה
עם קבלתו לעבודה של עובד חדש, על המעסיק לברר האם העובד כבר מבוטח בביטוח פנסיוני פעיל. במצב זה, יהיה המעסיק מחויב להתחיל בהפרשות לקרן הפנסיה לאחר 3 חודשי עבודה ואז להפריש לעובד רטרואקטיבית מן היום הראשון. כאשר העובד אינו מבוטח בביטוח פנסיוני קיים, זכאותו מתחילה רק בחלוף 6 חודשי עבודה.
מה בדבר זכאותו של עובד אשר עבודתו הופסקה מכל סיבה שהיא לפני שהשלים 3 חודשי עבודה? הפסיקה טרם הכריעה בשאלה זו וישנן שתי פרשנויות אפשריות. האחת היא כי המעסיק מחויב לבצע הפרשה רטרואקטיבית היות שהזכאות לביטוח פנסיוני הנה מהיום הראשון ומועד ההפרשה שנקבע, לאחר 3 חודשים, הוא עניין טכני בלבד.
על פי הפרשנות השנייה, 3 חודשים הם תקופת התנסות בעבודה והזכאות לביטוח פנסיוני קמה רק בסיומם.
זכות העובד לבחירת הגוף הפנסיוני
סעיף 20(א) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס”ה-2005 קובע כי העובד רשאי לבחור את הגוף הפנסיוני אליו יופרשו הכספים והמעסיק אינו יכול לכפות על העובד לבחור בקרן פנסיה או חברת ביטוח מסוימת.
משבחר העובד גוף פנסיוני מסוים, רשאי הוא להתחרט בכל עת ולבקש לעבור לגוף אחר והמעסיק יהיה מחויב לכבד את רצונו ולהעביר את ההפרשות לגוף החדש, על פי בחירת העובד. כמו כן, אם קיימת הוראה בהסכם עבודה הקובעת כי על העובד לבחור בגוף פנסיוני מסוים, היא איננה תקפה.
רכיבי השכר הכלולים בפנסיה
כאמור בפתח הדברים, שיעור ההפרשות לפנסיה עומד כיום על 6% משכרו של העובד ו 6.5% על חשבון המעסיק. עתה עולה השאלה אלו רכיבים משכרו של העובד נכללים בהפרשות לפנסיה. ובכן, על פי צו ההרחבה, רכיבי השכר הנחשבים לצורך הפנסיה הם אותם רכיבים הכלולים בחישוב פיצויי פיטורים: שכר יסוד, תוספת וותק ועמלות.
תשלומים המשולמים לעובד בגין ימי חג, חופשה, מחלה ומילואים, הם שכר עבודה לכל דבר ועל כן יכללו גם הם בהפרשות לפנסיה. גמול שעות נוספות אינו נחשב בדרך כלל לרכיב הכלול בפנסיה, אלא אם חל על העובד הסדר פנסיוני הקובע אחרת בהסכם קיבוצי.
