פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי קבע כי ניתן להכיל את ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון לגבי פסיקת מזונות במשמורת משותפת גם באופן רטרואקטיבי, על פסקי דין שניתנו לפני קביעת ההלכה
לאחר פסיקת העליון ראינו כבר שורה של פסקי דין המפרשים או מאמצים בצורה חלקית כזו או אחרת את הרוח החדשה שהביא עמו בית המשפט העליון באותה פסיקה תקדימית לה המתינו שנים רבות.בעקבות התקדים של בית המשפט העליון בתיק 9191/15 פתח בית המשפט המחוזי את שעריו לשינוי מזונות רטרואקטיבי במקרים של משמורת משותפת (עמ”ש 14612-10-16 פ.ב. נ’ א.ב.).
כעת, בית המשפט המחוזי בתל-אביב לקח זאת אף מספר צעדים קדימה בערעור שהוגש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה שחייבה אב לשלם מזונות לבתו בת ה-5.9 שנים בסך של 2,000 שקלים מזונות ועוד 1,860 שקלים מדור ועוד 700 שקלים הוצאות החזקת בית ועוד מחציות.
החלטת העליון מאז פסיקתה העסיקה רבות את בתי המשפט לענייני משפחה בבואם לפרשה ולהוציאה לפועל
רבות נכתב על פסק דין זה כולל השאלות שאותן השאיר פתוחות אחת מהן היא – האם ההלכה תחול גם רטרואקטיבית, כלומר על פסקי דין במזונות שנפסקו כבר בעבר? או רק בתיקים פעילים ועתידיים?
שאלות נוספות רבות נותרו פתוחות, עד אשר ניתן פסק הדין הנוכחי בהרכב ברשותו של כב’ הש’ שוחט אשר קבע בהחלטה מסודרת ואמיצה כי יש לפתוח את הדיון במזונות: “משניתנה הלכה חדשה, ראוי להכיל את ההלכה רטרואקטיבית על תיקים תלויים ועומדים בערכאות השיפוט”. כאשר הנימוק העיקרי לכך הוא שגם הלכת העליון לא הגיעה פתאום משום מקום אלא “ריחפה על פני הליכים משפטיים זמן רב לפני שניתנה… ואין זה ראוי שרק הצדדים לפסק דין זה יהיו היחידים הזוכים משינוי ההלכה”.
המחוזי אף הרחיק עוז וקבע גם כי הצדדים אף יכולים לתקן את כתבי טענותיהם, כעת לאחר הלכת העליון, ולטעון בהם גם לעניין הלכת חדשה זו!
קביעה נוספת חדשה וחשובה בפסק דין זה של בית המשפט המחוזי היא שפסק הדין של העליון לא חל רק על מקרים של משמורת משותפת! אלא נתוני חלוקת הזמן ההורי משמשים רק פרמטר נוסף במכלול בדיקת שאר הפרמטרים וכי על מנת לקבוע חלוקת שיעור המזונות בין ההורים בעידן בו קיים “השוויון בנטל” יש לבדוק ארבעה פרמטרים:
צורכי הקטינים – יש לקבוע מהם צורכי הקטינים במקום שבו הם שוהים (בית האב או האם כולל הוצאות המגורים בכל בית ולקבוע מהם הצרכים שאינם תלויי שירות בעיקר מדובר בהוצאות חריגות על פי מה שהורגלו הילדים ערב הפירוד או על פי מה שהיו ראויים לו. כלומר שתי רשימות נכנסות לנתון זה.
היכולות הכלכליות של ההורים – ויש לשים לב אם עד כה בחנו בתי המשפט את הכנסות ההורים הרי שכעת המושג הורחב ליכולות הכלכליות היינו: מכל המקורות שעומדים לרשותם לרבות שכר עבודה.
היחסיות הכלכלית – משחולצו הנתונים של כל אחד מההורים לגבי יכולותיו הכלכליות קובעים את היחסיות ביניהם.
חלוקת המשמרות בין ההורים בפועל – מה שהיה פעם פרמטר עיקרי היום הופך לפרמטר נוסף בלבד.
כמובן שאין מדובר בנוסחה מתמטית לפיה מוכנסים הנתונים נשלפת תוצאה מספרית כמותית ולפיה נוהגים בבחינת ראה וקדש, אלא נוסחה המעניקה לבית המשפט כעת קנה מידה יותר ריאלי ומדויק בנסיבות כל מקרה ומקרה לגופו.
התביעות לשינוי סכום המזונות זורמות ללא הרף והפסיקות בהן מהפניות חכמות ובעיקר שוויוניות. חלקן אפילו מהפכניות המהפכה הלכה עד הסוף עם מושג השוויון וכיום יותר ויותר אבות מגישים תביעת מזונות נגד האם מקרים שלא ראינו בעבר.
עדיין ראוי וחשוב לציין כי לא ניתנה פסיקה מהפכנית בגלאים הצעירים היינו מתחת לגיל שש אלא רק סביב גלאי 6-15 בהם המזונות לפי המשפט העברי הם מדין צדקה.
אך נראה כי לא רחוק היום ועקרון השוויון והיעדר המגדר ובדיקת כל מקרה וכל תא משפחתי לגופו יחולו גם על הגלאים הצעירים יותר.
מעבר לשוויון והרוח העדכנית שמביאה עמה פסיקה זו, אין ספק כי עקרון טובת הילד מרחף מעל הגישה החדשה, לפיה הורים אמורים להמשיך לשמש הורים לילדיהם גם בעת פרידה ולחלוק עימם זמנים שווים, גידול שווה, הוצאות שוות באם הכנסתם מאפשרת זו ובעיקר מודל הוגן ראוי ועדכני יותר.
הכותבת הינה עו”ד המתמחה בתחום המשפחה, מגשרת, מרצה לגישור ומאסטר ב NLP. חברת ועדת הגישור בלשכת עורכי הדין. ופעילה רבות בתחום זה.
