עילות תביעה זכויות יוצרים

בתחום זכויות היוצרים ישנן שתי עילות תביעה מרכזיות: עשיית עושר ולא במשפט, אשר משמעותה קבלת טובת הנאה על חשבונו של אחר שלא כדין וגניבת עין שהנה ניצול המוניטין של בעל מוצר או שירות, על ידי הטעיית הציבור לסבור כי המוצר שלו שייך לבעל המוניטין.

עשיית עושר ולא במשפט

לעוולה זו שלושה יסודות: ראשית, רכיב ההתעשרות, קרי קבלת נכס, שירות או טובת הנאה אחרת. שנית, קבלת המוצר הייתה על חשבונו של אחר ושלישית, הקבלה אינה על פי דין. המחוקק  נתן שיקול דעת רחב מאוד לבית המשפט לקבוע מהי “קבלה שאינה כדין” משהשאיר מונח זה עמום וללא הגדרה ברורה. בתחום הקניין הרוחני משמשת עשיית עושר ולא במשפט כעילת תביעה במקרים שבהם לא תעמוד לנפגע עילה אחרת, למשל משום שלא פעל לרישום סימן מסחר/מדגם/פטנט. אולם יודגש כי במקרים אלו יצרה הפסיקה תנאי נוסף, רביעי, לקיומה של העילה והוא התנהגות פסולה ובלתי הוגנת של הנתבע. לעניין זה ייבדקו נתונים שונים על פי נסיבות המקרה, למשל: מודעות הנתבע לקיום המוצר המתחרה, מידת החדשנות של המוצר של התובע, האם מדובר בהעתקה חד פעמית או שיטתית, תום לבו של הנתבע וכיו”ב.

 

גניבת עין

ניצול המוניטין של בעל מוצר על ידי הטעיית הציבור כי המוצר של המתחזה הוא למעשה של בעל המוניטין, זוהי עוולת גניבת עין. לשם ביסוס תביעה בגין עילה זו, על הנפגע להוכיח שני רכיבים: האחד, קיומו של מוניטין והשני חשש להטעיה. הוכחת מוניטין תיעשה על ידי הצגת ראיות לכך כי המוצר קיבל הקרה מן הציבור וכי הוא מבחין בינו לבין מוצרים אחרים ובוחר במוצר הראשון. נתונים כגון משך הזמן בו קיים המוצר והמשאבים שהושקעו לצורך פרסומו והבדלתו ממוצרים אחרים, גם אלו יסייעו בהוכחת המוניטין. כיצד מוכיחים את הרכיב השני, חשש להטעיה? על ידי הבאת ראיות לדמיון משמעותי בין המוצרים וכי נוצר אצל הצרכן קשר אסוציאטיבי בין המוצר של הנתבע לבין המוניטין של התובע.

דילוג לתוכן